אוסטריה

את הנסיעה לאוסטריה חלמתי הרבה לפני שידעתי שהזמן שלנו עם עומר הולך ונגמר.

תומי בכורי אהובי נולד לו באוגוסט, ילד קיץ שמח שכזה שמגיע לו תמיד לחגוג הכי הרבה שאפשר.

אז שנה שעברה טיילנו ברומניה וחגגנו שם, והשנה החלטתי לקחת אותו ללגולנד ליום ההולדת, ועל הדרך לנשום קצת אוויר הרים המתעוררים לצלילי המוזיקה.

כבר בינואר הזמנתי הכל כדי לצאת כמה שיותר "בזול" עם נסיעה כל כך יקרה (בזמנו עוד לא באמת ידעתי שיש דברים שאין להם מחיר).

מלון לגולנד, טיסות, מלון לזלצבורג, רכב...

הכל היה מוכן, רק נשאר לתכנן, אבל היה עוד זמן.

כשעומר חלתה והבנתי שאנחנו חיים על זמן שאול, אוסטריה הפכה לסימן שאלה אחד גדול.

נמנעתי מלדבר עליה, על הטיול, לא רציתי להכאיב לניב ופחדתי מתשובה שלילית מצידו על קיום הטיול. עוד לא ידעתי כמה הוא אמיץ.

לקראת סוף סבב ההקרנות מירה חמותי הציעה שהם יצטרפו אלינו לנסיעה המתוכננת כדי לעזור ולהיות יחד. עדיין חששתי ונמנעתי לפתוח את הנושא, אבל שמחתי מאוד על ההצעה.

שבוע אחרון של הקרנות, בוקר אחד מגיעה תזכורת של בוקינג שתכף החיוב מבוצע והמלון ישולם, הבנתי שזה הזמן לבדוק עם ניב מה דעתו בנושא. לבטל? להציע להורים שלו להצטרף?...

"בטח שנסע. נסע ויהיה לנו כיף"

באמת שלא יכולתי לבקש מישהו מושלם יותר ממנו לצידי.

מיד עדכנתי את מירה, ביטלתי את החדר במלון והחלפתי אותו לדירה לכולנו בזמן שהיא ורוני דאגו לכרטיסי טיסה ורכב נוסף.

זה היה באמת טיול מהמם.

עומר הייתה בשיא החוזק שלה. ביקשה שוב ושוב ללכת בעצמה (עם עזרה כמובן), עלתה איתי במדרגות קומה שלמה, קיבלה אומץ מיום ליום והייתה באמת מאושרת.

התחלתי סוף סוף לתכנן את הטיול ודאגתי שיהיה מותאם לה, תוך כדי שאני מכוונת לדברים שהיא הכי אוהבת.

אגמים, שלג, פטל אדום ותותים.

כשחזרנו לארץ היא ביקשה שוב ושוב ללכת לשלג, ואמרה שכשיגיע החורף יהיה שוב שלג, והבטחתי לה שכשהוא יגיע נסע אליו.

לא ידעתי שהחורף שלנו יגיע כל כך מהר, בשיא החום, ובלי שלג.