הספד לעומר

ב-10.3.20 הגיחה לעולם מלאכית בדמות תינוקת יפיפיה.

הבוקר ניתנו למלאכית הזו כנפיים.

ב-10.3.20 קיבלתי את המתנה הכי מופלאה, הכי טהורה, הכי מדהימה שיכולתי לבקש. בלי לתכנן אותה, היא נוצרה מאהבה, והגיעה בדיוק יומיים לפני יום ההולדת שלי. 8 שנים ידעתי וחלמתי על הבת שתהיה לי יום אחד ותקרא עומר. ולא ידעתי כמה מדהימה היא תהיה. עומר שלי הגיעה מושלמת. נולדה בדיוק בשבוע 38, בחג פורים שכל כך היה מדויק לה ולאופי השמח והשטותי שלה.

היא מיהרה להגיע, ומיהרה ללכת.

עומר שלי הייתה כבר בבטן בעלת אופי נחרץ. דעתנית, עקשנית וחזקה. היא נולדה בלידה טבעית אחרי לידה קיסרית, וחסכה ממני לידה בתקופת קורונה, בכך שהגיעה שנייה לפני הטירוף.

3.5 שנים קצרות ניתנו לה, מתוכן שנתיים של סגרים, בדיקות קורונה מעיקות והמון זמן בבית, מרוחקת מהעולם שבחוץ. כשסוף סוף השתחררנו מעול הקורונה היא זרחה ופרחה בשיא תפארתה. היא באמת הייתה הילדה הכי יפה בגן, עם העיניים הכי יפות בגן, והשיער הכי יפה בגן, והפה הכי מתוק בגן. ילדה חכמה, מצחיקה, חזקה בטירוף (בגיל שנתיים הרימה בעצמה כדורי באולינג...), ילדה רגישה שידעה לזהות כל רגש מתחלף אצל מי שעומד מולה ולהעניק רוך וחום, ובעיקר ילדה מלאת אהבה ושמחה.

מי ידע שברגע אחד יקחו ממנה את כל הכוח והעוצמה שלה? מילדה שדורשת לעשות הכל לבד ובעצמה, עם בגרות ויכולת בלתי ניתנת לעצירה, הגיע השטן של כל המחלות ושאב ממנה הכל. הכל מלבד הלב הטהור שלה, שהמשיך לדאוג לאחרים גם כשכוחותיה הלכו ונחלשו.

חמישה חודשים קצרים מדיי ניתנו לנו להתמודד עם הגיהנום הזה שאין ממנו דרך חזרה והמלחמה בו הייתה אבודה מראש. ביום העצמאות הגענו למיון בלי לדעת בכלל שעצמאותנו נלקחה ולא תשוב עוד. ובעודי מייצרת חיים חדשים בתוכי, קיבלנו את הבשורה האיומה מכל על החיים שנלקחים מאיתנו. כמה ביקשת אחות קטנה, כמה חיכית לה... כל בוקר ליטפת לי את הבטן ונישקת אותה, ואם רק הייתה ניתנת לך ההזדמנות - היית האחות הגדולה הכי מופלאה שיכולה להיות.

עומרולה יפה שלי, את היית המתנה הכי מדהימה שקיבלתי בחיי. אף פעם לא חשבתי שמתנות צריך להחזיר, אבל ככה נגזר עליי. עלינו. זכינו בך, בקיום שלך, ביופי הפנימי והחיצוני שלך, בשיער הזהב ולב הזהב, בעיניים בצבע הים, בעור הרך שלך עם הריח המתוק, כמו סוכריית טופי, שעד אתמול עוד הסנפתי. בצחוק המתגלגל שלך, בחברות המופלאה שלך עם תומי, בדאגה לנו ובליטוף והחיבוק האוהב. לנצח נודה על הזכות הזו שנתנה לנו, להיות ההורים שלך.

אתמול בלילה שרתי לך את השיר שלנו, עוד הנהנת לי בשארית כוחותייך כששאלתי אם את רוצה שאשיר לך. שרתי את המילים שידעתי שכבר לא יהיו נכונות יותר. מחר, כבר לא תקומי ותראי איך שמגיע היום בסוף כל לילה. והגיע הבוקר, ונשמת בפעם האחרונה מבלי לראות את היום שהגיע.

מלאכית שלי, פרשי עכשיו את כנפייך החדשים, ועופי בשקט לו את ראויה. אנחנו כאן, נזכור אותך תמיד, נאהב אותך תמיד, נחלום אותך תמיד. נומי פרח, נומי. נומי ילדה קטנה ואהובה שלנו.