יום הולדת 4\3.5

הבוקר הזה היה אמור להתחיל עם שמחה ואינסוף חיוכים.

הוא היה אמור להתחיל במסורת יום ההולדת, בהתרגשות, בסלון מלא בלונים, זר פרחים וצחוק של ילדים שובבים, אבל הבוקר הזה מתחיל עם דמעות של עצב.

כל החברים שלך כבר התחילו לחגוג את ימי ההולדת שלהם, והלב שלי נשבר לרסיסים עם כל חגיגה של ילד שזוכה לגדול בשנה, בעוד שאת כבר לא תכבי יותר אף פעם את הנרות על העוגה...

היום לפני ארבע שנים הגעת לעולם, ואם החיים היו קצת יותר הוגנים, היום היית חוגגת 4 בדיוק כפי שחלמת.

אני הייתי מתכננת חודשים מראש איזו עוגה לאפות לך, ואיזו מפעילה להביא לחגיגה של הגן, ואילו קישוטים נתלה על הקירות, ואיזו שמלה חדשה אקנה לך (כאילו אין לך כבר עשרות שמלות בארון) כי כל כך חיכית לחגוג את יום ההולדת שלך.

תמיד הייתי לוקחת אותך לכל החגיגות של החברים של תומי מהגן כי כל כך אהבת מסיבות. את היית משתתפת ורוקדת, קופצת ושרה, ממתינה בסבלנות שיציירו לך עם איפור על הפנים, בזמן שהוא היה עושה פרצופים כי הוא לא מעוניין להשתתף, או משחק בחוץ עם חבר בהמתנה לשליח של הפיצה.

רק לפני שנה חגגנו לך יום הולדת 3 בגן ואת היית פשוט מופלאה.

צפינו בך בהשתאות שרה, קופצת ורוקדת ואפילו ג'ולי ונני הגננות שלך נדהמו לראות איך את מנהלת את החגיגה כמו מפעילת חגיגות מנוסה.

ידעת בדיוק איזה שיר מגיע בכל רגע ואיזה אביזר צריך לחלק לילדים גם בלי שנני תגיד לך... וגם לאסוף מהם אותם בחזרה אספת חדורת מטרה וביעילות מפעימה.

היית פשוט מאושרת ואני וניב התפוצצנו מאהבה וגאווה על מי שאת גדלה להיות.

גם אז מיהרת להספיק את כל ההפעלה בקצב מסחרר וספרת לאחור בהתרגשות לקראת בואה של העוגה.

אם רק הייתי יודעת שזו החגיגה האחרונה שלך הייתי אופה עוד מאה עוגות, מנפחת עוד מליון בלונים עד שלא היה לי אוויר, קונה לך את כל הצעצועים בחנות וחוגגת לך עוד אלף חגיגות...

מהרגע שהגעת אליי כמו מתנה דמיינתי אותנו חוגגות יחד ימי הולדת בכל שנה, ואיך כשהיית גדלה היינו עושות נסיעות וטיולים שהם רק שלנו, של ילדות יום ההולדת.

פעם מרץ היה החודש האהוב עליי - יום ההולדת שלך, יום ההולדת שלי, יום הנישואין שלנו. אבל אחרי שהלכת סיימנו לחגוג את מרץ. מהחודש הכי שמח הוא הפך להיות אחד העצובים. המתנה שלי נלקחה ממני לנצח.

אם החיים היו הוגנים, היית כאן עכשיו, בריאה, שמחה, דעתנית ושובבה כהרגלך.

תמיד אמרתי שאני מפחדת לחשוב מה יהיה כשתהיי בת 16. איזה מרד נעורים את מתכננת לי וכמה כוחות אצטרך כדי להתמודד איתך.

לא ידעתי שגיל 3 יהיה הגיל הקשה ביותר והאחרון שלך.

עומרולה אהובה שלי, אני אוהבת אותך הכי הרבה שרק אפשר ומתגעגעת אלייך כל כך.

לעולם לא אשכח איך הגעת אליי לעולם. כמה אהבתי את ההריון שלך. איך התאהבתי בך עוד מבפנים.

נמשיך לציין את יום ההולדת שלך בכל שנה, להפריח בועות סבון ולשלוח לך בלונים של מיני מאוס לשמיים, בתקווה שאולי הם עוד ימצאו את הדרך אלייך...