עשרה חודשים

עומרולה שלי,

עשרה חודשים חלפו מאז שאורך כבה בביתנו וצבעך התפוגג.

עשרה חודשים רבים מדי, ועוד חודשים רבים כל כך כאלו לפנינו.

אנחנו חיים מיום ליום, משעה לשעה, מנסים למצוא משמעות ולהיאחז בשמחות קטנות.

יש שקוראים לזה מסכות, אבל אני לא מרגישה שאני מכסה כלום.

יש רגעים אמיתיים של צחוק והתרגשות, למשל כשאגמי התחילה לזחול והבוקר היא ממש עשתה את זה במלוא המרץ והזכירה לי אותך בזחילתך הראשונה, או כשהיא חוטפת לי מהיד כל דבר שאני רק מנסה לאכול בהתלהבות מוגזמת השמורה רק לתינוקות שרוצים לטרוף את העולם, כמוך.

ויש רגעים שהלב לא מסוגל להחזיק את מה שהעיניים רואות או את מה שצף בזיכרון, והגרון נחנק והדמעות פשוט גולשות החוצה.

כל חודש שחולף סוחף איתו אירועים ורגעים שננעצים בזיכרון, והחלק הקשה ביותר עבורי הוא שאת כבר לא נוכחת בהם.

בכל מקום, בכל מפגש, יציאה לגינת השעשועים, בכל ארוחה, מסעדה, יום הולדת - אני תמיד מדמיינת אותך איתנו, ומנחשת בראשי מה היית אומרת או עושה. אם היית צוחקת מהשטויות של תומי או מלטפת את אגמי כשקשה לה והיא בוכה.

אני שותלת אותך בתוך אותם זיכרונות שמתגבשים, כי זה שאת לא נוכחת לא אומר שאת לא כאן.

לפני מספר שבועות התחלתי לקחת את אגמי לחוג התפתחותי לתינוקות. בסבב ההיכרות כל אמא ציינה את גיל התינוק שלה ואם יש אחים גדולים.

אחת האמהות העלתה שאלה על אוכל והמדריכה ניסתה להסביר וגם אמרה "בסוף כולם גדלים..." ואני חיכיתי לתורי כדי לספר שלאגם יש אח גדול בן 7 ואחות גדולה שהיא לא זכתה להכיר, ושלא כולם גדלים.

תומי גדל. חגגנו לו השבוע יום הולדת 7, חודש לפני הזמן כהרגלנו. ואני רק חשבתי על כך שזו פעם ראשונה שאת לא כאן לשמוח ולחגוג איתו.

אפילו בשנה שעברה, כשלא באמת רצית שאף אחד יראה אותך, היית איתנו בחגיגה, חפונה בתוך העגלה הגדולה שלך, מוסתרת מכל החוגגים, ורק כשליעד ואדם אהובי ליבך הצטרפו אלינו למסיבה הסכמת להיחשף קצת ואפילו חייכת.

וכשחגגנו לו ביום ההולדת עצמו בלגולנד היית פשוט מאושרת ועטית לראשך את כתר יום ההולדת כאילו הוא כולו שלך.

כמה חבל שלא חשבתי לחגוג גם לך יום הולדת לפני הזמן.

באמת חשבתי שעוד יש לנו זמן.

בסך הכל חמישה חודשים קצרים-ארוכים של התמודדות עם הגזרה, וכבר עשרה חודשים מהיום בו אחזתי בידך והסנפתי את הריח המתוק שלך בפעם האחרונה.

הזמן חולף, ובאמת שאין לי צורך במסכות.

לפעמים טוב לי לחייך, ולפעמים טוב לי לבכות.

את איתי בכל רגע שכזה, בטוב וברע, חקוקה עמוק עמוק בתוך ליבי, נוכחת ברוחך אך כל כך חסרה.