רכב מלא

אני ממתינה.

עומר נולדה בדיוק בשבוע 38. עכשיו כבר חציתי אותו והקטנטונת עוד בפנים.

בהריונות של תומי ועומר הייתי ההפך מחרדתית.

דאגות קלילות פה ושם אבל לא משהו מהותי...

בהריון הנוכחי הספקתי להגיע כבר שלוש פעמים למיון.

הפעם הראשונה הייתה כי גם ככה כבר נכחנו בבית החולים עם עומר והמתנו לגזרה הקשה, ובינתיים העוברית החליטה להוסיף לי לחצים עם הפלה מאיימת (סתם שם מפחיד לתופעה נפוצה), וככה לפחות גיליתי לראשונה שהיא עם דופק...

הפעם השנייה התרחשה ככה סתם, בערב שישי סטנדרטי, עם צמיחה סטנדרטית של הגוף ומה שמלווה בזה, אבל עם חרדה קיומית חדשה שהופכת כל כאב קל לפחד אמיתי.

והפעם השלישית הייתה בדיוק שבוע אחרי שנפרדנו מעומר.

התנועות של העוברית מהבוקר הרגישו לי רגועות מדיי (מה שהתברר בהמשך כרוגע כללי של הקטנה הזו, אולי כי אני סוערת מבפנים כבר כמעט 9 חודשים והיא מרגישה שאני זקוקה לקצת שקט) והאחות בקופה המליצה לנסוע למיון לבדוק.

עוד שקלתי נסיעה לוולפסון, אבל ניב אמר בואי נסע לאיכילוב.

עם כל מה שזה כולל, אנחנו באמת מרגישים שם בטוחים, עם תחושת מוכרות כזאת שעוזרת ומקלה על הלחץ.

כשהגענו נמנעתי מלהסתכל לכיוון הבניין ההוא ומהמחשבות על מה שהשארנו בו מאחור שבוע קודם.

אבל הקושי האמיתי הגיע אחר כך. כשהרופאה שאלה אותי את כל שאלות הרקע על ההריונות הקודמים, ואז הגיעה השאלה שפחדתי ממנה כל כך, ורק ימים ספורים קודם לכן אמרתי לניב שאני לא יודעת מה אני אענה כשאנשים ישאלו אותי עכשיו כמה ילדים יש לי.

היא שאלה מה יש לי בבטן ואז שאלה מה יש בבית, עם חיוך ומטרה טובה לשמח כך או כך.

לרגע קפאתי והחלפתי מבט מהיר עם ניב ואז עניתי "בן"

וניב המשיך אותי ואמר שזו שאלה מורכבת והסביר למה...

אני התחלתי לצחוק ולבכות במקביל, והרופאה שהייתה מקסימה ורגישה ובאמת נהדרת ותומכת, אמרה שאני יכולה להגיד מה שאני רוצה כששואלים, אבל עדיין לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה, ואני לא חושבת שאי פעם באמת אדע.

מאז כבר נשאלתי את השאלה הזו מספר פעמים ובמספר דרכים. כל פעם זה תופס אותי לא מוכנה מחדש. כל פעם אני עונה משהו אחר. תמיד מסיימת את השיחה חנוקה וכואבת ורק רוצה לברוח.

תמיד רציתי שלושה ילדים, משפחה שלמה שכזאת, "למלא את הרכב" אמרתי חצי בצחוק חצי ברצינות.

והנה הייתי כל כך קרובה למימוש השלמות הזו. אבל עכשיו, כבר לעולם לא תהיה שלמות, גם אם בעתיד נחליט למלא את הרכב, הוא תמיד ישאר קצת ריק מדיי.