שיר לעומר

כשעומר הייתה תינוקת קטנטונת היא הייתה סרבנית שינה, והייתי מחפשת דרכים להרגיע אותה ולעזור לה להירדם. שרה לה שירים, שואבת את הבית עם הדייסון כשהיא צמודה אליי, מראה לה את הפרחים בחלון...

ובאחת הפעמים התחלתי לדבר אליה, והמילים שלי יצאו אליה כמו שיר, שהחלטתי אחר כך להעביר לכתב.

לא היה לו שם, לשיר, רק תאריך. היום אני כבר יודעת מה שמו.

הצחיק אותי הבוקר להיזכר בקשיים שלנו ושלה ללכת לישון, בעוד שהיום הייתי נותנת הכל רק כדי שהיא תהיה שוב ערה.

28.7.20 - סוף

למה אי אפשר לראות את כל מה שיש לראות רוצה לספוג את העולם את כל מה שבו קיים

את כל כך קטנה בעולם כזה גדול קחי לך את הזמן להמשיך ולגדול

אמאל'ה שלי, נא הגידי לי למה אי אפשר לראות את כל מה שיש לראות

אני כל כך רוצה להיות בכל מקום שרק אפשר אך אני כבר עייפה ועייניי נעצמות אמא'לה הגידי לי מתי יגיע שוב מחר?

ילדתי שלי, אל תמהרי אני אראה לך את הכל אל תמהרי לגדול הזמן הוא כמו ים סוחף קשה לראות בו את הסוף אך במהירות הוא נמוג וחולף מותיר אחריו זכרונות של נוף

עינייך גומעות בשקיקה את היום שקעי לך כעת לתוך החלום בוקר חדש עוד יאיר את פנייך ותשובי ללמוד ולהטביע חותמייך